דזיובוב נ' חב' "ארט לעם" עוסק מורשה 310695788 ואח'

פסק דין

1.בתביעה שלפניי עותרת התובעת לחייב את הנתבעים, להחזיר לה את הסכומים ששילמה עבור שיפוץ שהנתבעים התחייבו לבצע בדירתה, ולא בוצע בפועל.

כן היא מבקשת פיצוי בגין הטרחה ועוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהתנהלות הנתבעים. יובהר, כי נתבעת 1 היא שם של עסק ואיננה חברה, לפיכך הוגשה התביעה נגד אותו שם עסק ונגד בעליו/נתבע מספר 2.

2.לטענת התובעת, ביום 16.4.12 פנה אליה טלפונית אדם שהציג את עצמו כנציג העסק "ארט לעם" והציע לה לבצע שיפוץ בדירתה, לאחר שסיפר כי לעסק ניסיון של כ- 10 שנים בעבודות שיפוצים. התובעת ניאותה להזמינו לביתה ועוד באותו יום הגיעו אליה נתבע 2 (להלן: "הנתבע"), ושני אנשים נוספים. באותו יום נחתם הסכם בינה לבין הנתבעים לביצוע עבודות שיפוץ בדירתה בעכו. בהסכם פורטו העבודות, והתמורה בגינן הועמדה על סך 43,706 ₪. במעמד החתימה מסרה התובעת לנתבעים סך מזומן של 250 ₪ ושישה שיקים עתידיים על סך 1,500 ₪ כל אחד ובמצטבר 9,000 ₪. התובעת הודיעה עוד באותו יום שהסכום המבוקש איננו במסגרת התקציב והצדדים הסכימו כי ניתן יהיה להסכים על עבודות בהיקף קטן יותר ובתמורה נמוכה, הכל כפי שיוסכם ביניהם ואכן בפועל נפגשו הצדדים למחרת, ביום 17.4.12 והוסכם כי היקף השיפוץ יוקטן והתמורה תעמוד על 19,323 ₪. אין חולק כי באותו מעמד נתנה התובעת לנתבעים סך נוסף של 8,000 ₪ במזומן.

3.התובעת טוענת כי ביום 17.4.12 טלפן אליה נציג מחנות רהיטים בשם "מרכז הסלונים" ואמר שמחזיק 6 שיקים שלה, כל אחד על סך 1,500 ₪ ושאל אם ניתן להפקידם. היא ביקשה ממנו לא להפקיד את השיקים ובשלב זה לא לעשות בהם כל שימוש, זאת הואיל והנתבעים טרם החלו בביצוע העבודה.

4.לטענת התובעת, הוסכם כי הנתבעים יחלו לעבוד ביום 22.4.12 ומשלא הגיעו, סוכם כי יחלו עבודתם ביום 4.5.12, אך גם במועד זה לא הגיעו.

5.לטענת התובעת, בין התאריכים 20.4.12 ל- 30.4.12, התקשרה מספר פעמים לנתבעים על מנת שיבואו לקחת מידות ולהכין שרטוט של המטבח, אך פניותיה לא נענו.

ביום 1.5.12 הגיע לדירתה נציג שהעיד על עצמו שהוא נגר, אך לא הצליח לקחת מידות ולא הצליח לשרטט את המטבח. עוד באותו יום פנתה לנתבע והשניים סיכמו כי העבודות יחלו ביום 4.5.12. היא הכינה ופינתה את המטבח בהתאם, לצורך השיפוץ, ברם, איש מנציגי הנתבעים לא הופיע.

התובעת פנתה שוב לנתבע וזה הודיע לה כי השיפוץ יתחיל לפני יום 7.5.12.

משלא הגיעו הנציגים לביתה עד לאותו יום, נתנה הוראת ביטול לשיקים ביום 7.5.12 והודיעה לנתבעים בכתב על ביטול ההסכם. מכתב הביטול נמסר על ידה ועל ידי בנה במשרד הנתבע, אך הנתבע סרב לקבלו.

6.הנתבע לא כופר בכך שבסופו של יום לא בוצעה כל עבודת שיפוץ אצל התובעת. הוא גם לא כופר בכך ששולם במזומן 8,250 ₪ וניתנו שישה שיקים בסך כולל של 9,000 ₪. הוא אף לא כופר בכך כי ביום שניתנו, היינו 16.4.12, הוא הסב אותם ל"מרכז הסלונים", וזאת לפני שהחל במתן תמורה כלשהי לשיקים.

7.לטענת הנתבע, ביום 1.5.12 הגיע נציג מטעמו לבצע מדידות אך התובעת לא אפשרה כניסה של מי מעובדי הנתבעים על מנת לבצע את העבודה ולכן היא זו שהכשילה את ביצוע השיפוץ. במעשיה אלה גרמה לו נזק בשל הסחורה שהוזמנה לצורך השיפוץ בדירתה ושאין מה לעשות איתה.

8.לאחר ששמעתי את הטענות, עיינתי בתצהירים ובמסמכים, דין התביעה להתקבל.

9.אין חולק כי התובעת שילמה לנתבעים עבור שיפוצים סך 17,250 ₪, מתוכם 8,250 ₪ במזומן ו- 9,000 ₪ בשיקים מעותדים. אין גם חולק כי עד ליום שמיעת התיק לא הוכנסו שיקים אלה ללשכת ההוצל"פ, כך שבפועל הכסף עדיין לא שולם ע"י התובעת, ברם, אין ספק כי בגין שיקים אלה שמוחזקים ע"י צד שלישי, וכל עוד לא הוחזרו לתובעת, צפויה התובעת שייפתחו תיקי הוצל"פ בגין שיקים אלה, מה שיחייב אותה להתגונן ואולי אף לשלם לצדדים שלישיים אוחזים כשורה (ככל שיש כאלה).

במצב דברים זה אני קובעת כי התובעת שילמה לנתבעים סך 17,250 ₪.

10.אין גם חולק כי השיפוץ לא התבצע, לא במלואו ולא בחלקו, ולכן אפילו אם הייתי סבורה שלא בוצע שלא באשמת הנתבע, גם אז הייתי קובעת מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, כי במצב דברים זה בו לא בוצעה העבודה, אין לנתבעים זכות להחזיק בכסף ששולם להם. בענייננו, מרגע שהודיעה התובעת על ביטול ההסכם ביום 7.5.12 או בסמוך לכך, היה עליהם להשיב לה את מלוא הסכומים ששילמה, ברם, הם העדיפו להחזיק את הכסף הגם שידעו שלא יספקו את הסחורה. בעניין זה אציין, כי טענתם לפיה הוזמנה סחורה לצורך השיפוץ היא טענה בעלמא שאין קצה קצה של ראיה תומכת ואני דוחה אותה כלא מוכחת.

אני אף סבורה כי הזדרזות הנתבע לסחר את השיקים ביום שנחתם ההסכם לשיפוצים ובטרם בוצעה כל עבודה שהיא היתה נמהרת, בחוסר תום לב ועל הנתבעים לשאת בתוצאות של התנהלותם זו.

11.אני מקבלת את עדותה של התובעת שהיתה מהימנה בעיניי, ומבכרת אותה על פני עדות הנתבע ובהתאם אני קובעת כי היא לא הכשילה בשום דרך את ביצוע העבודות, אלא היו אלה הנתבעים שלא עמדו בהתחייבותם להתחיל בביצוע השיפוץ כפי שהוסכם איתם ביום 22.4.12 ולאחר מכן ביום 4.5.12 ולאחר מכן עד יום 7.5.12.

הטענה לפיה התובעת מנעה מלבצע את העבודות, לא רק שאיננה אמינה אלא גם בלתי הגיונית בעליל, שכן התובעת כבר שילמה את מלוא הסכום עבור השיפוץ ולא נראה הגיוני שלאחר שכבר שילמה תבקש למנוע את ביצוע העבודה. הנתבע לא הזים בשום דרך את עדותה הקוהרנטית של התובעת בעניין זה. הוא אף לא הזמין את אותו נציג "עלום" שכביכול הגיע לדירה והתובעת מנעה ממנו, על פי הטענה, לקחת מידות או לבצע עבודה כלשהי.

כלל ידוע הוא כי: "אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד" ע"א 456/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתיתיהו ואח' פ"ד מה(4) 651, 658-659.